מה זו ״אהבה״?

שאלת השאלות.

 גדולי המשוררים, הסופרים הפילוסופים ואנשי רוח שואלים את השאלה הזו שוב ושוב. ולא סתם.

אהבה היא ״אבן היסוד״, מאז שנולדנו.

ילדים מתפתחים מתוך אהבה.

אז אני שואלת את עצמי, ואתכם - מה זה אומר עבורי ׳להרגיש אהובה׳?

ומי יכול או צריך ״לספק״ לי את הצורך הזה?

אם יש לי 100% אחריות אישית עליי ועל הצרכים שלי, התשובה – הלא טריוויאלית היא – אני. אני אחראית על חוווית האהבה שבי.

מה זה אומר עבורי ״לאהוב את עצמי״?

אם אני אוהבת את עצמי - איך אני מתייחסת אליי? אל הקשיים שלי?

האם האהבה שלי מותנית בתנאים? אם כן - איפה למדתי את התנאים האלה? איפה למדתי שאי אפשר לאהוב אותי, אלא בתנאים האלה?

יש משפחות, שבהן לומר - או אפילו לחשוב - שאנחנו ״אוהבים את עצמנו״, נחשב לנרקיסיזם, לאנוכיות. לפעמים מלמדים אותנו ש״לאהוב״ משמעותו ״לאהוב אחרים״ ולא אותנו.

לפעמים, אנחנו טועים ומתבלבלים בין אהבה לבין ריצוי.

מה זה הדבר הזה שנקרא ״אהבה״?

אך איך נוכל להעניק באמת אהבה לאחרים, אם לא נדע מה זה ״לאהוב״? למה זקוק אדם כדי לחוש נאהב?

שאלות מעניינות…