׳אחריות׳ היא לא מילה גסה

כנערה צעירה, ״אחריות״ תמיד נתפסה בעיני כנטל.

השאלה ״מי אחראי?״ תמיד היתה שאלה מאיימת, שבסופה נמצא מישהו ״אשם״.

הכי מפחיד היה כשאני הייתי ה״אשמה״…

לכן אחריות תמיד העלתה פחד.

מעבר לפחד, הקושי הגדול עם התפיסה הזו הוא שאנו אחראיים לחיינו בכל מקרה, בטח ובטח כמבוגרים.

אחד השיעורים החשובים ביותר שלמדתי, הוא שאחריות איננה אשמה.

אחריות קשורה ביכולת שלנו להשפיע על חיינו,

להשאיר את העבר מאחור, ללא אשמה (כי ממילא אין אפשרות לשנות את העבר)

ולהסתכל קדימה,

להתכוונן לדברים שמשמעותיים עבורי

ולהתחיל לצעוד בכיוון הנכון.

לא תמיד אפשר לדעת מה צופן העתיד בהמשך

האפשרות היחדה היא לסמוך על עצמי

שאהיה קשובה לעצמי,

ואזכיר לעצמי לבחון ולהחליט, כל פעם מחדש, האם הדרך שבחרתי נכונה לי ועבורי.

זוהי אחריות.