פאזלים

אני אוהבת לפתור פאזלים.

גיליתי שיש דרכים שונות לפתור פאזלים.

יש מי שהולך אחר צבעים; יש מי שקודם צריך לסדר את המסגרת ורק אחר כך מחבר את הפרטים בתמונה; יש מי שמחבר את החלקים לפי מרקמים או צורות.

אך לא משנה היכן מתחילים - בהתחלה זה נראה כמו ״בלגן גדול״, ואחר כך, בהתמדה, התמונה הגדולה מתבהרת, מדוייקת, מעניינת וחיה בצבעים חדים. חיה בגדול.

כך גם אנחנו באימון. כשחלקי הפאזל לא מתחברים באופן חלק וקל,

אנו צריכים להתבונן ולהכיר אם הקושי נעוץ בדרך שבה התרגלנו להרכיב את חלקי הפאזל בחיינו? האם הדרך ששירתה אותנו כל השנים עדיין משרתת אותנו נאמנה, או שאולי היא דווקא מגבילה אותנו, וכבר לא מאפשרת לנו ״לחבר את החלקים״ החשובים בחיינו לתמונה שלמה, יפה והרמונית?